<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קס"ח</h1>
<h2>דף מח.</h2>
והמצוה הקס"ח היא שהזהיר כהן גדול מהטמא למת מן המתים במין ממיני הטומאה בין בנגיעה בין במשא. והוא אמרו (ר"פ אמור) לאביו ולאמו לא יטמא. ואפשר שתחשוב שזה ענין הקודם עצמו ושאמרו לאביו ולאמו לא יטמא תוספת באור, אין הדבר כן אבל הם שני לאוין לא יבא ולא יטמא. ולשון ספרא (פרש' ב' ה"ד) חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא. וכן חייבו (שם) בכהן הדיוט בדין גזרה שוה. אמרו כמו שכהן גדול שנאסרה עליו נפש מת חייב בשני לאוין לא יבא ולא יטמא כן גם כהן הדיוט אחר שנאסר עליו להטמא בנפש מת חייב בלא יבא. אבל אנחנו לא מנינו אותו בעבור הטעם שבארנו בשרש השני. ואולם מנינו אלו השני לאוין להיותם שני לשונות לא יבא ולא יטמא וענין לא יבא זולת ענין לא יטמא כמו שבארו מקבלי הפירוש ואמרו חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא.
